וְלֹא־יָֽכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמ֥וֹד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֣י הֶעָנָ֑ן כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)
שני לוחות הברית
ואחר שיתעורר האדם שהוא תמונת המשכן והמקדש, אז יקריב בו קרבן והיא התפילה. וזה לשון הטור אורח חיים סימן ס"ח, התפילה היא במקום הקרבן, דכתיב (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו, וכתיב (דברים יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם, וכי יש עבודה בלב. אלא איזהו עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו התפילה. ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן. בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים. ועומד, דומיא דעבודה, דכתיב (דהי"ב ה, יד) לעמוד ולשרת. והשוואת רגלים, ככהנים בעבודה. וקביע מקום, כמו הקרבן שכל אחד קובע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו. ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר ובינו לקרקע, דוגמת הקרבן שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי, ובינו לרצפה. וראוי לו שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כמו בגדי כהונה. אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. ומכל מקום, טוב שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפילה משום נקיות. ואחר שעשה דוגמת הקרבן, עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה, והמלאך עושה אותה כתר לקונו, עד כאן לשונו: